יצירת קשר 

משרד: 03-6935300
פקס: 03-5423268
נייד (טל): 052-2437484
אימייל:
> > פלישה למקרקעין והגנות החוק מפניה

פלישה למקרקעין והגנות החוק מפניה

נכתב ע"י עוה"ד טל יצחק רון ואמנון מלמד

הגנה על קניינו של אדם זוכה להגנה חוקתית ורחבה, השואבת כוחה מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. חוק היסוד קובע כי אין לפגוע בקניינו של אדם, ובכך זכות הקניין הפכה לזכות חוקתית בעלת מעמד על-חוקי.


על אף האמור, נראה כי לא כך הדבר בנוגע לפינוי פולשים, או בשמה המשפטי "הסגת גבול".


הסגת הגבול מתבטאת בפלישתו של אדם לתחומי מקרקעין השייכים לאדם אחר, וזאת במטרה לעשות בהם שימוש לצרכיו הוא. על פניו ניתן היה לחשוב כי במקרה בו מתבצעת פלישה כאמור, יזכה בעל המקרקעין בחופש פעולה רחב לשם הגנה על קניינו, לרבות סילוק אותו פולש מהמקרקעין (שכן, כאמור עסקינן בזכות חוקתית). אולם, למרבה ההפתעה, לא כך המצב. החוק מתיר לבעל המקרקעין הנפגע לפעול בעצמו תחת הסדר המכונה "עשיית דין עצמית", ולפעול לשם פינוי הפולש מהמקרקעין שבבעלותו אך ורק בהתקיים תנאים מסוימים ומוגבלים הקבועים בחוק. סעיף 18 לחוק המקרקעין דן בסוגיה זו בדיוק והוא סעיף חריג ביותר בנוף המשפט הישראלי, זאת מכיוון ובמדינת חוק מתוקנת השאיפה היא להמעיט, ככל שניתן, באפשרויות לשימוש בכוח על-ידי אזרחים. היתר לעשיית דין עצמית חורג מהתפיסה החוקתית המקובלת שעל-פיה הכוח לשנות מצב עובדתי נתון מותנה בקיומו של הליך שיפוטי. וכך קובע סעיף 18:


     שימוש בכוח נגד הסגת גבול
     א. המחזיק במקרקעין כדין רשאי להשתמש בכוח במידה סבירה כדי למנוע הסגת גבולו או שלילת שליטתו בהם שלא כדין.
     ב. תפס אדם את המקרקעין שלא כדין רשאי המחזיק בהם כדין, תוך שלושים ימים מיום התפיסה, להשתמש בכוח במידה סבירה כדי להוציאו מהם.

עינינו הרואות, סעיף 18 קובע הסדר מפורש למקרה של פלישה למקרקעין. ההסדר נועד לטפל באותם מקרים בהם אדם מנסה לפלוש למקרקעין שלא כדין במטרה לנשל את בעל המקרקעין המחזיק בהם וכן באותם מקרים בהם בוצעה כבר פלישה של אדם למקרקעין. בשתי הסיטואציות ניתנת הרשאה חוקית למי שמחזיק במקרקעין כדין, לעשות שימוש ב"כוח סביר" בכדי למנוע את הפלישה ו/או כדי להוציא את הפולש מהמקרקעין. אולם, הרשאה זו הנה מצומצמת ביותר ונשענת רובה ככולה דווקא על עקרון פתרון סכסוכים בדרכי שלום. המערכת המשפטית, אוכפת אד הוק את ייחודה כמנגנון לפתרון סכסוכים, ומבקשת למנוע ניסיונות אכיפת זכויות בדרכים כוחניות, ע"י צמצום האפשרות לעשיית דין עצמי. נראה כי צמצום ההסדר הנו ראוי שכן מתפקידה של מערכת המשפט להחליט מיהו בעל הזכויות – ואין כל הגיון בהותרת הכרעה זו בידי האזרחים. ההסדר הקבוע בסעיף 18 מצומצם ומותר, אם כן, בהתקיים התנאים המצטברים הבאים:
ראשית, על מי שפועל להדיפת הפולש להוכיח כי הוא "מחזיק כדין" במקרקעין (בעניין זה יובהר כי בית המשפט, בשורה של פסקי דין, קבע כי "מחזיק כדין" הוא מי שיש לו שליטה פיזית במקרקעין). אשר ליסוד החזקה, יש להבחין בין חזקה בפועל, הכוללת גם יסוד פיזי של שליטה במקרקעין, לבין הזכות להחזיק, הנובעת מזכות משפטית במקרקעין. הזכות לעשיית דין עצמי מכוח סעיף 18 לחוק המקרקעין מצטמצמת למי שמחזיק בפועל וכדין בקרקע שנושל מחזקתו. הזכאי להחזיק בקרקע אשר לא החזיק בה בפועל לא יהא רשאי לעשות דין לעצמו. פרופ' ויסמן בספרו קובע כי "...ההחזקה של נכס מבטאת מצב עובדתי של קרבה פיסית לנכס במידה המתקבלת על-ידי הסביבה כמספקת לבטא שליטה בנכס על-ידי מניעתו מאחרים". כמו כן, וכאן טמונה המגבלה העיקרית בהסדר, משך הזמן בו ניתן לעשות שימוש בכוח כאמור הנו אך 30 יום מהמועד בו הפולש פלש למקרקעין. כלומר, לאחר 30 יום, אם לא נעשתה כל פעולה, לא ניתן יהיה להרחיק את הפולש בדרך של עשיית דין עצמית, ותידרש פנייה לערכאות המשפט לשם קבלת פסק דין לפינוי. לבסוף, הכוח המופעל כנגד הפולש חייב להיות "סביר".


אנו ממליצים לפנות לייעוץ משפטי, טרם נקיטת הליך של עשיית דין עצמי, היות וטעות בפרשנות החוק ושימוש בכוח שלא ע"פ התנאים המצומצמים הקבועים בדין, עלול לגרור הליכים פליליים ואזרחים כנגד בעל הנכס.

פלישה למקרקעי ציבור
המדינה, כבעלת נכסים, עושה אף היא שימוש בחוק המקרקעין במטרה לסלק פולשים ממקרקעי ציבור. מתוך מורכבות ההליך המשפטי, יצרה המדינה את חריג עשיית הדין העצמי הקבוע בס' 18, אולם היות ולא הצליחה לעמוד במגבלת 30 הימים מיום הפלישה, חוקקה הכנסת את חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), מתוך מטרה להקל על הליך הפינוי. החוק חל על רשויות מקומיות ומקרקעי ציבור ואפשר, בעבר, הוצאת צו פינוי להוצל"פ. בשנת 2005 תוקן החוק והורחבה משמעותית סמכותה של המדינה: ראשית, פרק הזמן לפעולת הפינוי גדל וכן נקבע כי הרשות המבצעת בעצמה, תהיה אחראית להוצאת צו הפינוי וביצועו – כך התייתר הצורך בפנייה להוצל"פ. ההצדקה לחוק היא בכך שבשטחים פתוחים רבים השייכים למדינה היא איננה מממשת את תפיסת החזקה בפועל. מצב זה פותח פתח לפלישות, ולעתים פלישות המוניות. במקרקעים אלה, המשתרעים לאורכה ולרוחבה של הארץ, עשוי לחלוף זמן רב מעת הפלישה ועד שהמידע על אודותיה נודע לבעלים. הקושי בפיקוח צמוד על המתרחש בכל אתר ואתר במקרקעי הציבור הפזורים בשטח הארץ גורע במידה רבה מיעילותם של אמצעי עשיית הדין העצמית כנגד "פלישה טרייה" על-פי ההסדר הכללי.


ארבעה תנאים מצטברים נדרשים להפעלת סמכות הממונה ליתן צו סילוק פולש, ואלו הם:
(א) אדם תפס מקרקעי ציבור; (ב) לדעת הממונה התפיסה אינה כדין; (ג) הצו ניתן תוך שלושה חודשים מיום שהתברר לממונה דבר התפיסה שלא כדין; (ד) הצו ניתן לא יאוחר מ-12 חודשים מיום התפיסה.

הערה: האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני.

"החוק מתיר לבעל המקרקעין הנפגע לפעול בעצמו תחת הסדר המכונה "עשיית דין עצמית", ולפעול לשם פינוי הפולש מהמקרקעין שבבעלותו אך ורק בהתקיים תנאים מסוימים ומוגבלים הקבועים בחוק"
design by Oren Fait | developed by entry interactive
טל רון, דריהם ושות', משרד עורכי דין. טלפון: 03-6935300. רחוב ברקוביץ 4, ת.ד. 33111, תל-אביב 61330 © כל הזכויות שמורות